עד שהתגלו מאגרי הגז בשטחה של מדינת ישראל, ייצור החשמל שלנו התבסס במלואו על מקורות אנרגיה מחו"ל. גילוי מאגרי הגז הטבעי שינה את התמונה, והחל משנת 2004 התחלנו לייצר חשמל באמצעות גז טבעי, תוך צמצום משמעותי בשימוש בתוצרי נפט הן בסקטור החשמל והן בתעשייה הכבדה.

רגע לפני שזה קרה, בשנת 2003, הגיע היקף השימוש בדלקים נוזליים בסקטורים הללו לאותה רמה כמו בסקטור התחבורה. מאז שהתחלנו להשתמש בגז טבעי, ירדה צריכת הנפט ותוצריו (כמו גם הצריכה של פחם ומקורות אנרגיה אחרים) באחוזים ניכרים הודות לצמצום השימוש בהם לצרכי חשמל ותעשייה, אולם ככל שזה נוגע לשימוש בסקטור התחבורה – עדיין לא הגענו אל היעד.

זהירות, בלו לפניך

השימוש בגז טבעי לצרכי תחבורה, במקום מוצרי הנפט למיניהם, אמור לחסוך לצרכני הרכבים כסף וכמובן לצמצם באופן ניכר את פליטת הגזים המזהמים. בזכות מתווה הגז, החל מסוף שנת 2019 עם סיום פרויקט לוויתן, היצע הגז יאפשר מעבר אינטנסיבי של רכבים לשימוש בגז טבעי. אולם כפי שזה נראה כעת, משרד האוצר עושה לכאורה מאמצים רבים להביא לעליית מס הבלו עבור הגז הטבעי לצרכי תחבורה:

• על פי המתווה הנוכחי להעלאת הבלו, המיסוי העתידי צפוי להיות גבוה הרבה יותר מן הראוי, ובכך לעכב באופן משמעותי את שיעור חדירת הגז הטבעי לסקטור התחבורה.
• במחקר שביצעה הכנסת בהנחיית משרד האוצר דובר על מס בלו בגובה 2.34 שקלים לקילוגרם גז טבעי. מאז פרסום נתון זה האוצר שיפר את הצעתו ועדכן את מס הבלו ל-2 שקלים לקילוגרם. זוהי אמנם ירידה, אולם עדיין רמת מס בלו שאין גבוהה ממנה בכל העולם.
• הנציבות הכלכלית של האומות המאוחדות לאירופה (UNECE) מציינת גם היא כי חוסר הודאות הכלכלי התלוי ברמת המיסוי על גז טבעי הוא אחד מן המחסומים הבולטים העומדים בדרכה של תחבורה המונעת על ידי גז. על מנת להתגבר על המחסום הזה, יש ליצור משטר מס אשר ישמור על פער שבין 30 ל-50 אחוזים לעומת דלק המתבסס על נפט.

המסקנה: מתווה הגז אמנם הוציא את משק הגז מהקפאה ארוכת שנים, אך העלאת הבלו האינטנסיבית עלולה להוביל לאי-הטמעה של גז טבעי בסקטור התחבורה. אם נמשיך בדרך הזו, צרכני הרכבים ייאלצו להמשיך ולשלם הון תועפות בעבור שימוש בנפט המזהם. אולי עדיף לחשב מסלול מחדש.