בפוסט הקודם הפרכתי שלושה מיתוסים נפוצים הנוגעים לגז הטבעי ולמשק הגז הישראלי. בפוסט הנוכחי אתייחס לשתי טענות נוספות ואראה כי גם הן ריקות מתוכן.

טענה: מתווה הגז הוא "שוד גז"

המתנגדים למתווה הגז טוענים כי רווחיהן של חברות הגז באופן יחסי להשקעתן הינו גבוה מן המקובל בעולם, ועל כן הן למעשה "שודדות" את האזרחים ונהנות מתשואה גבוהה באופן חריג על חשבון צרכני האנרגיה במדינה. טענה זו מתבססת על הצהרתו של ערן סער, מנכ"ל ישראמקו, לפיה התשואה ממאגר תמר עומדת על כ-21%, בעוד התשואה הממוצעת בתחום קידוחי הגז הינה 9.3%.
אלא שהמספר 9.3% אינו רלוונטי, נתון זה מתייחס לתשואה ממוצעת של חברות האנרגיה) מה שבעולם המימון מכונה (WACC, על שלל הפרויקטים וההשקעות שלהן. נתון זה כולל קידוחי נפט וגז, מתקני הנזלה ותשתיות הובלה שונות – כל הפרויקטים בהם עוסקות חברות האנרגיה. כדי להבין ולהשוות בצורה נכונה יש להשוות תפחוים לתפחוים – זאת אומרת להשוות תשואה פנימית של פרוייקט אחד לתשואה פנימית של פרוייקט אחר – בעולם המימון קוראים לזה IRR.
וכך, על פי מחקר שנערך על ידי בנק ההשקעות הבינ"ל Goldman Sachs ובדק 280 פרויקטים גדולים ברחבי העולם, התשואה הפנימית (IRR) הממוצעת של פרויקטים אשר בדומה למאגרי לווייתן ותמר הישראליים ממוקמים במים עמוקים עומדת על 26.4%. דהיינו, התשואה בישראל דווקא נמוכה מן המקובל בעולם.

טענה: נתח הרווחים של חברות הגז גדול מידי

ועדת ששינסקי קבעה כי חלקה של המדינה ברווחי הגז יעמוד על 60% בממוצע לאורך חיי הפרויקט. כאשר לוקחים בחשבון את מבנה האחזקה של שותפויות הגז הישראליות ובוחנים את אחזקות הציבור בהן מקבלים כי חלוקת הרווחים הממוצעת מפרויקטי תמר ולוויתן מתחלקת באופן הבא:
חלקה של ח חברת נובל אנרג'י ברווחי הגז יעמוד על 12%, יזמי הגז הישראליים (בעלי השליטה בשותפויות) ייהנו מ-7% והציבור ייהנה מ-81% (הודות למיסים ולהשקעות הציבור בבורסה). כשלוקחים בחשבון גם את עלות הפיתוח וההפקה וגם את היקף התמלוגים והמיסים מבינים כי הנתח של הציבור גדול מאוד ביחס לנתח של היזמים.
במדינות אחרות, המיסים והתמלוגים המוטלים על פרויקטי הפקת גז במים עמוקים נמוכים יותר מאלה המוטלים על פרויקטים יבשתיים ופרויקטים המתבצעים במים רדודים. זאת מכיוון שהחיפוש וההפקה בלב ים הוא מסוכן ומורכב יותר ולכן גם יקר יותר.
אם נשווה את מחיר הנטו של הגז בישראל (ממוצע לאורך פרויקט) – כלומר הסכום שמגיע ליזמים לאחר הפחתת עלויות המיסים והתמלוגים – למחיר הנטו של הגז המופק ממאגרים בעולם שדומים לתמר ולוויתן, נגלה שמחירי הגז בישראל ללא מיסים הם נמוכים ביחס לעולם.

במילים אחרות, הרווח של הציבור גבוה, וביקורת "תאוות הבצע" המופנית נגד היזמים פשוט איננה עומדת במבחן המציאות.
בשורה התחתונה, הדיון הציבורי רווי היצרים בנושא משק הגז עתיר בסילופי עובדות עד כדי כך שנדמה כאילו השחקנית המרכזית בו אינה אנרגיה אלא פוליטיקה. כל הדרמות התקשורתיות והוויכוחיים הציבוריים המתקיימים על גבו של משק הגז מאטים את פיתוחו ופוגעים בסופו של דבר בציבור הישראלי כולו.