בתחילת חודש יוני השנה פורסם בערוץ 2 דו"ח שערך המשרד להגנת הסביבה, אשר בוחן את הנזקים שנגרמים מזיהום האוויר במקומות שונים בישראל, וביניהם את הנזקים הכלכליים: 13 מיליארדי שקלים מדי שנה! ראוי לציין שאין ברשותי את הדו"ח ובעת כתיבת שורות אלה אני מסתמך על הפרסום ועל התגובות הרשמיות אליו, אולם כדאי לשים לב לעובדות הבאות:

מבין הערים המזוהמות ביותר בישראל, חדרה ניצבת במקום הראשון, "בזכות" תחנות הכוח הפחמיות שנמצאות בה וגורמות ליותר מ-60% מן הנזקים הכלכליים שנגרמים כתוצאה מזיהום אוויר.

במקום השני ניצבת חיפה, בה מקור זיהום האוויר הוא מפעלי התעשייה בעיר. נתון זה בוודאי יפתיע רבים, שכן אנו שומעים בתקשורת הרבה יותר על בתי הזיקוק בחיפה מאשר על המפעלים שבחדרה, אולם הדו"ח מציין כי עלותם הכלכלית של נזקי זיהום האוויר בחדרה גבוהה פי שמונה מאשר בחיפה.

ובמקום השלישי אשקלון, שגם בה מיוצר חשמל מפחם, אולם על זיהום האוויר שבה – השלישי בחומרתו במדינת ישראל(!) על פי הדו"ח של המשרד להגנת הסביבה – כמעט לא מדברים בתקשורת.

יתרונותיו של המעבר לגז טבעי

משרד האנרגיה אמנם אוחז בתכנית להסב את תחנות הכוח הפחמיות בחדרה, אולם בעוד שזה צעד בכיוון הנכון, לדעתי הוא מתון מדי. החל משנת 2017, עם כניסת מאגר "לוויתן" להפקת גז טבעי, יהיו לנו די יתרות לייצור של כל החשמל במדינת ישראל מגז טבעי.

יש לכך בסיס כלכלי, שכן הגידול בייצורו של החשמל יתרחש בין היתר בזכות תחנות כוח חדשות, פרטיות ויעילות, בהן ייצור החשמל מגז טבעי יהיה זול יותר מאשר ייצורו בתחנות הפחמיות (ממש כפי שהוא זול יותר אצל יצרני חשמל פרטיים כיום). כמו כן חשוב לזכור שחלקו הגדול של התשלום עבור ייצור חשמל מגז טבעי יחזור למדינה באמצעות מיסים.

אני מסכים שלצד ייצור החשמל מגז טבעי חשוב לשמר גם את היכולות לייצר חשמל מפחם, כמו גם ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת; אולם בתכנון נבון אין כל סיבה, כלכלית או סביבתית, שהחל מ-2021 ייצור חשמל מפחם יהווה יותר מ-10% מסך כל ייצור החשמל בישראל.