נשאלתי הרבה אודות הדיווחים על צינור הגז לאירופה. לכן בחרתי לרכז כאן כמה עובדות ותשובות, למען הסדר והבהירות:

1. האם נחתם הסכם להנחת צינור גז לאירופה? אמנם יש מזכר כוונות בין ישראל, קפריסין, איטליה, יוון, והאיחוד האירופי להנחת הצינור, אך ההסכם עצמו טרם נחתם. עם זאת אנחנו מתקדמים לקראת סוף התהליך, נותר רק השלב האחרון. ההסכם הופקד להערות וככל הנראה הוא ייחתם בעוד כמה שבועות.

2. האם אלה בשורות חיוביות למשק האנרגיה הישראלי? בהחלט כן. אני ממליץ לא להקשיב לקבוצת המתלהמים המצומצמת שבחרה להפוך את תלונותיה לגבי ההתרחשויות בתחום הגז הטבעי במים הכלכליים של ישראל למקצוע.

3. הבחינה והקידום של עוד אפשרויות יצוא גם היא חיובית ורצויה. זה טוב שממשלת ישראל והמדינות השותפות, מקדמות מערכת הסכמים בילאטרליים שיתנו לחברות פרטיות את האפשרות העתידית להתקדם ולבנות את הפרויקט, אם כמובן יימצא שהוא כדאי מבחינה כלכלית.

4. היה לי את העונג להשתתף ולהרצות בכנס Medaweek בברצלונה לא מזמן. הכנס מאגד גורמים רלוונטיים ושחקני מפתח מכל מדינות הים התיכון. השתתפתי בפאנל בו ישב מומחה אנרגיה מטורקיה וסגן הנשיא לפיתוח עסקי של חברת האנרגיה ENI, נציגת החברה הלאומית לאנרגיה של אלג'יר. היה מוסכם על כל משתתפי הפאנל שבזכות תגליות הגז הגדולות באזור ישראל, הפך מזרח הים התיכון לאחד האזורים המשמעותיים בפיתוח תחום האנרגיה העולמי, ושיש לאזורינו פוטנציאל רב להיות ספק חשוב של אנרגיה לדרום אירופה.

5. כל דוברי הפאנל גם הסכימו שכדי שפוטנציאל זה יתממש, יש צורך בפיתוח תשתיות הגז הטבעי במזרח הים התיכון, בדומה לתשתיות הולכת הגז במרכז וצפון אירופה.

לסיכום, אמנם מדובר בשלבים התחלתיים בלבד, אבל המגמה בהחלט נכונה. חשוב לזכור שזהו פרויקט מורכב ורצוף אתגרים. אי אפשר להבטיח שהוא יתממש, אבל בהחלט כדאי וחשוב לבדוק את העניין באופן מקיף ומעמיק, ולייצר מערכת הסכמים בילטראלית שתשמש יסוד לפיתוח פוטנציאלי של הפרויקט. זה אכן דבר חיובי שישראל נמצאת בשורה אחת עם השותפות בהסכם המתהווה לפיתוח עתידי אפשרי של תשתיות להולכת גז בים התיכון..