לאחרונה פורסמה חוות דעתו של מר ריק שטיינר שהוזעק מאלסקה על ידי מתנגדי אסדת לוויתן במטרה להציע חלופות אפשרויות לאסדת לוויתן. משום מה הצמידה העיתונות לשמו של שטיינר את התואר המכובד – פרופסור, למרות שמבדיקה קצרה שערכתי הוא לא דוקטור (PhD) ומאז שפוטר מתפקידו באוניברסיטת אלסקה הוא גם לא מכהן כמרצה במוסד אקדמי. אך לעניין התואר חשיבות מזערית לעומת העובדה שהצעותיו של שטיינר – המוצג כמומחה סביבתי – אינן מעידות על ידע רב בתחום פיתוח מאגרי הגז. יותר מכך הן פשוט מופרכות.

הנושא הוא כמובן מיקום אסדת הגז של מאגר לוויתן. הטענה שהאסדה ממוקמת קרוב מידי לחוף תפסה תאוצה וכותרות, ומר שטיינר הוזמן להציע פתרון. הוא הציע שניים: מתקן FLNG ומתקן FPSO.

האם מתקן FLNG הוא חלופה ממשית לאסדת לוויתן?

מתקן FLNG הוא מתקן ימי צף שבאמצעותו ניתן להפיק גז טבעי, להנזיל אותו על ידי הורדת הטמפרטורה למינוס 160 מעלות (וכך לצמצם את נפחו עד פי 700), ולפרוק אותו אל מכליות ענק שמייצאות אותו לשווקים שונים בעולם. הקמת מתקן FLNG חוסכת הקמה של מתקן הנזלה יבשתי ושל צנרת תת-ימית המחברת אותו למתקני ההפקה.

לכאורה, זהו רעיון מצוין רק שאינו מתאים כלל לסוגיה שעומדת לפתחנו. מתקן FLNG לא יכול לספק מענה ראלי למאגר לוויתן. מדוע? לבחינת העניין נרחיק לאוסטרליה, שם צפוי להתחיל לפעול השנה פרויקט Prelude. מדובר במתקן FLNG שאורכו גדול מארבעה מגרשי כדורגל ומשקלו גדול פי חמישה מזה של אסדת לוויתן. זהו המתקן הימי הצף הגדול ביותר בהיסטוריה, והוא יכול להנזיל רק 4.9 BCM מדי שנה – פחות ממחצית יכולת ההפקה, הטיפול וההולכה השנתית של פרויקט לוויתן. כלומר, הצעתו של שטיינר היא לבנות מתקנים ימיים צפים שגדולים פי 2.5 מהמתקן הגדול ביותר שנבנה אי פעם.

נאמר שזוהי לא הצעה הזויה, גם אם ייבנו מתקני הענק המופרזים האלה, הרי שיידרש צי של מכליות ענק שישוטו מהמתקנים לחוף ובחזרה, מדובר בכ-150 משלוחים כאלה מדי שנה, כאשר שטיינר מתעלם לחלוטין מאינספור ספינות המסחר ומכליות הנפט שנמצאות בשטח הימי הזה מידי יום.

ובכל זאת, בהנחה שיימצא מקום לאותן מכליות ענק, והגז הטבעי יגיע לחוף במצב נוזלי, עדיין יהיה צורך להפוך אותו שוב לגז. לשם כך יהיה צורך בהקמת מתקני גיזוז, כמו האנייה המגזזת שעוגנת כיום מול חופי חדרה (לפחות שניים כאלה) או מתקן יבשתי גדול בחוף דור..

לסיכום, הצעתו של שטיינר היא יקרה מאוד, בשל מורכבותה היא גם סובלת מאמינות אספקה מפוקפקת ובנוסף גם יש לה השלכות סביבתיות. היא מתעלמת לחלוטין מהתנועה הימית הכבדה שתיווצר ומבזבוז האנרגיה האדיר הכרוך בתהליכי ההנזלה והגיזוז שעשויים להוביל לאובדן של עד 10% מהיקף הגז. זה היה הפתרון המועדף על שטיינר אך היה לו גם רעיון נוסף: מתקן FPSO.

מדוע לא כדאי שנבחר בחלופת מתקן FPSO בעבור פרויקט לוויתן?

מתקן FPSO הוא מתקן הפקה צף. לטענתו השימוש במתקנים מסוג זה מקובל בשורה של מאגרים הדומים ללוויתן ברחבי העולם. ובכן זה פשוט לא נכון. לוויתן הוא מאגר גז טבעי דל בנוזלים. מתוך 178 מתקני FPSO פעילים בעולם, רק ארבעה מטפלים בעיקר בגז, וגם בהם כמות הנוזלים גדולה הרבה יותר מזו של לוויתן. אם כבר, הם דומים בהרכבם יותר למאגרי כריש-תנין ולא למאגר לוויתן..

אסיים עם דבריו של פרופסור אחר אותו ניתן להציג בלב שלם כמומחה בתחום אסדות הפקה – פרופסור סרג'יו קפוסטה, מרצה בטכניון והמדען הראשי לשעבר של ענקית הנפט רויאל דץ'. בראיון אתו שפורסם בעיתון גלובס לאחרונה אומר קפוסטה שלא קיימות אסדות הפקה צפות לגז. הוא מסביר שהקמת אסדה במים עמוקים היא תהליך מורכב מאוד ולכן בדרך כלל ממקמים אותה במים רדודים ומחברים למאגר שנמצא במים העמוקים.

ומה בדבר פליטת הבנזן?

בניגוד לדברי מתנגדי האסדה הטוענים שלא קיימת בעולם מערכת השבת בנזן, טוען הפרופסור שדווקא יש. הוא מספר שבאלסקה קיים תקן המחייב שפליטת הבנזן תהיה אפסית. כדי לעמוד בתקן מותקנת מערכת השבה שמונעת את פליטת הבנזן. וזה בדיוק מה שמתוכנן לפרויקט לוויתן: מערכת השבה שתצמצם את פליטת הבנזן לרמות אפסיות של עד 200 ק"ג בשנה.