הנה כמה אירועים שהתרחשו בתוך פחות משנה ועד לא מזמן היו נחשבים הזויים:
1. ספטמבר 2019 – שר מצרי בכיר מדבר בשבח ובחשיבות ההסכמים האנרגטיים בין ישראל ומצרים, באחד מכנסי האנרגיה הגדולים ובעלי החשיפה התקשורתית הגדולה ביותר שיש. וכל זאת בבירת מדינה ערבית משמעותית שאז עוד לא היו לה קשרים עם ישראל (נחשו איפה? נכון – אבו דאבי).
2. תחילת 2020 – שיתוף הפעולה הכלכלי הגדול ביותר אי-פעם בין ישראל ומדינות ערב יוצא לדרך: ישראל הופכת להיות ספקית אנרגיה משמעותית לירדן ולמצרים.
3. לאורך כל אותו זמן נרקמת ברית אסטרטגית עמוקה בהובלה ישראלית מצרית – "פורום הגז של מזרח הים התיכון” – בו חברות ישראל, מצרים, ירדן, קפריסין, יוון איטליה והרש"פ. גם את לבנון הזמינו. הם סירבו.
4. בעולם רואים שיחסי ישראל והעולם הערבי זה כבר לא מה שהיה. שיתופי פעולה כלכליים אסטרטגיים, מהעמוקים ביותר שאפשר לחשוב עליהם – נעשים לעיני כל. לא בסתר. לא מבושה. בעוצמה.
5. יולי 2020 – שברון, מחברות האנרגיה הגדולות בעולם, מודיעה על רכישת נובל אנרג’י, שנכסיה המשמעותיים נמצאים בישראל. זו הפעם הראשונה שחברת אנרגיה בסדר גודל שכזה – עם אינטרסים רבים בעולם הערבי – מוכנה להיכנס לישראל ללא חשש מהעולם הערבי. ברור מאוד שמשהו השתנה.
6. אוגוסט 2020 – ישראל ואיחוד האמירויות מכריזות שיחתמו בקרוב על הסכם שלום ונורמליזציה של היחסים (ויש שאומרים שבקרוב עוד כמה מדינות יצטרפו)
תראו, אני לא אומר שרק בגלל הגז הישראלי נחתמים הסכמי שלום. אבל גם אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהגז הטבעי הביא לישראל עוצמה אנרגטית שלא היתה לה בעבר, שאפשרה להגיע להסכמי שיתוף פעולה אזוריים דרמטיים שפעם אפשר היה רק לחלום עליהם. כשאומרים ״השלכות גיאו-פוליטיות״? בדיוק על זה מדברים.