נפתח בשאלה, שדומה שאין עליה הסבר הגיוני: לראשונה בתולדותיה, החל משנת 2020 יש למדינת ישראל את היכולת לספק ממקורותיה העצמיים את כמות האנרגיה ההכרחית לייצור 100% מהחשמל הנדרש למשק – אז מדוע השימוש בפחם המזהם בישראל עדיין נרחב?

שנת 2019, לראשונה מאז שמהפכת הגז הטבעי שהביאה לירידה משמעותית בפליטות המזהמים מייצור חשמל בישראל קרמה עור וגידים, עם התחלת הפקת הגז ממאגר תמר, נרשמה עליה בייצור חשמל באמצעות פחם מזהם. מדובר בעליה של 6% בשימוש בפחם לעומת שנת 2018. במילים אחרות, בשנת 2019 הופעלו התחנות הפחמיות בהיקף עודף של מעל לשלושה שבועות הפעלה נוספים לעומת שנת 2018.

הסיבה העיקרית לגידול בשימוש בפחם בשנת 2019, נעוצה בעובדה שהמשק היה תלוי באותה תקופה בהפקה ממאגר גז טבעי אחד – מאגר תמר. הגידול בביקוש לחשמל בשנת 2019, בזמן שיכולת אספקת הגז מתמר כבר ממומשת במלואה, הצריכה, בלית ברירה, שימוש נוסף בדלקים מזהמים, בעיקר פחם, אך גם סולר.

בסוף דצמבר 2019, החלה הפקת הגז ממאגר לווייתן וכאמור, לראשונה בתולדות משק האנרגיה הישראלי, עמדה לראשות מערכות ייצור החשמל, כמות זמינה של מקורות אנרגיה מקומיים, קרי, גז טבעי ואנרגיות מתחדשות, הנדרשות לייצור כלל החשמל הדרוש למשק. לא מדובר בעניין של מה בכך. יכולת מקומית לאספקת כל כמות האנרגיה הדרושה לייצור כלל החשמל מהווה אירוע נדיר בקנה מידה עולמי בשנות ה- 20 של המאה ה- 21.
יכולות אספקת האנרגיה האדירות של מדינת ישראל, ביחס לגודלה, הן תולדה של מאמצי פיתוח חסרי תקדים שהוצאו אל הפועל בעשור האחרון עם פיתוח מאגרי "תמר" ו"לוויתן" וכן מאגר "כריש-תנין", בו צפויה הפקת הגז החל משנת 2021. אך לא מדובר רק בגז טבעי, לצד פיתוח מרשים של מאגרי הגז הטבעי, נכנס המשק הישראלי לתנופת פיתוח בגזרת האנרגיות המתחדשות, ומשנת 2013 גדל ההספק של פרוייקטי אנרגיה מתחדשת בישראל פי 10 כך שישראל ביצעה התקדמות יפה בתחום זה וכבר ממוקמת במקום השני בדירוג העולמי בחדירת אנרגיה סולארית.
כפועל יוצא של התקדמות חסרת התקדים ביכולותיה האנרגטיות של ישראל והצעידה הבטוחה לעבר עצמאות אנרגטית במשק החשמל הישראלי, ניתן היה לצפות לירידה דרמטית בשימוש בפחם החל מהרבעון הראשון של שנת 2020. אך למציאות חוקים משלה, ומבחינה של תמהיל הדלקים בהם עושים שימוש לצורך ייצור חשמל, עולה כי ברבעון הראשון של השנה חלה נסיקה דרמטית של 10% בהפעלת יחידות הייצור הפחמיות בישראל, לעומת היקף הפעלתן בשנת 2018 – אז כאמור, היה בישראל מקור הפקה בודד של גז טבעי ויכולת ייצור החשמל הסולארי עוד הייתה בחיתוליה.

מעבר לשימוש בגז טבעי לעומת פחם, יביא לירידה דרמטית בפליטות תחמוצות הגופרית והחנקן בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה ושיפור מיידי באיכות האוויר אותו נושמים תושבי העיר והסביבה. כיום ניתן לצמצם את הפעלת יחידות הייצור הפחמיות בכמחצית לעומת שנת 2019, זאת ללא פגיעה באמינות ורציפות אספקת החשמל למשק, מבלי לבצע השקעה כלשהי בתשתית הייצור או ההולכה ובאופן מיידי וזאת ללא קשר לסגירה המתוכננת של יחידות הפחם הישנות 1-4 לייצור החשמל בתחנת הכוח. התירוצים שהשתמשו עד כה לשימוש רחב היקף בפחם נגמרו. בשלב הנוכחי יש לחתוך במחצית את היקף השימוש בפחם ולקדם במהירות את הסבת תחנות הכוח הפחמיות לשימוש בגז – אין שום סיבה סביבתית או תפעולית לסיים את תהליך ההסבה רק בעוד חצי עשור. גם בפן הכלכלי התועלת ברורה- יותר מ-60% מההכנסות ממכירת גז ממאגרים ישראלים מגיעה חזרה לקופת המדינה והאזרחים.

ההצהרות האחרונות של משרד האנרגיה על הקטנה של 20% בשימוש בפחם עד סוף השנה, הן בבחינת מעט מדי אך גם ניתנות עדיין לשינוי. לאור היכולת הקיימת לצמצום של כ- 50% בשימוש המיותר באנרגיה הפחמית המזהמת, ראוי כי היקף השימוש בפחם יירד למינימום ההכרחי האפשרי שעומד על כמחצית מהשימוש בו בשנת 2019.